+נטיות המילה "את" (כבמשפט "ראיתי את הילד") הן יוצאות דופן. בגוף ראשון ושני מוסף
+וי"ו ("ראיתי אותך"), אך בגוף שלישי לא נוסף הוי"ו ("ראיתי אתכם").
+הצורות "אותכם" ו-"אותכן" הן שגויות, אלא אם כן באות כהטיות של המילה השונה "אות"
+(במובן סימן).
אותכם
אותכן

+כנראה התכוונת לכתוב "אימא".
+לפי כללי הכתיב חסר הניקוד ("כתיב מלא") של האקדמיה ללשון העברית, הכלל הוא
+שתנועת "i" בהברה פתוחה יכתב כיו"ד, אלא במספר מקרים יוצאי דופן, כמו למשל המקרה
+בו המילה נגזרת ממילת בסיס שבה לא הייתה תנועת "i". אולם לפי החלטת האקדמיה
+המילה "אמא" אינה נחשבת כנגזרת מהמילה "אם", אלא כמילה נפרדת, ולכן תיכתב עם יו"ד
+לציון התנועה: "אימא". אגב, המילה "אימא" נחשבת (לפי מילון ההווה) לצורה עממית
+של המילה "אם", ויש להעדיף את האחרונה ברוב השימושים.
אמא

+כנראה התכוונת לכתוב "הכול".
+לפי כללי הכתיב חסר הניקוד ("כתיב מלא") של האקדמיה ללשון העברית, המילה "כל"
+תיכתב עם וי"ו נוסף, "כול", כשהיא באה בצורת הנפרד. לדוגמה, "שהכול נעשה בדברו",
+"הכול עובר, חביבי". אולם כשמילה זו באה כנסמך, היא תיכתב ללא וי"ו, כדוגמת
+"כל הילדים אכלו".
+הצירוף "הכל", כלומר המילה "כול" מיודעת ונסמכת, הוא נדיר, וברוב המקרים הכותב
+התכוון לכתוב "הכול". אבל יש מקרים בודדים בהם השימוש ב"הכל" מוצדק: למשל "האל
+הכל-יכול".
הכל

+כנראה התכוונת לכתוב "שייך".
+לפי כללי הכתיב חסר הניקוד ("כתיב מלא") של האקדמיה ללשון העברית, יו"ד עיצורית
+תיכתב בדרך-כלל כ-"יי" (מלבד במספר מקרים שזה לא המקום לדון בכולם). המילה
+"שייך", כדוגמת "ספר זה שייך לי", תיכתב כך, ולא "שיך" (שמשמעותה "השה שלך").
שיך

+כנראה התכוונת לכתוב "הייתה".
+לפי כללי הכתיב חסר הניקוד ("כתיב מלא") של האקדמיה ללשון העברית, יו"ד עיצורית
+תיכתב בדרך-כלל כ-"יי" (מלבד במספר מקרים שזה לא המקום לדון בכולם).
+המילה "הייתה", כדוגמת "היא הייתה יפה", תיכתב כך, ולא "היתה".
+אכן קשה להתרגל להוסיף יו"ד למילה כה נפוצה וקצרה, אך זו החלטת האקדמיה.
היתה

+לפי כללי הכתיב חסר הניקוד ("כתיב מלא") של האקדמיה ללשון העברית, יו"ד עיצורית
+תיכתב בדרך-כלל כ-"יי" מלבד במספר מקרים. אחד ממקרים אלו היא שיו"ד עיצורית לא
+מוכפלת ליד אם קריאה - למשל "קריה". אולם, יש לזכור שה"א עם מפיק (הבאה לציין
+שייכות) נחשבת עיצור, לא אם קריאה! לכן המילה "בעטייה" נכתבת כך, עם יו"ד נוספת.
בעטיה

+לפי כללי הכתיב חסר הניקוד ("כתיב מלא") של האקדמיה ללשון העברית, יו"ד עיצורית
+תיכתב בדרך-כלל כ-"יי", אולם היו"ד לא תוכפל ליד אם-קריאה (וזאת בנוסף למספר
+כללים נוספים שלא זה המקום לדון בהם).
+לכן המילה "מצוין" תיכתב כך, ולא "מצויין".
מצויין
מצויינת
מסויים
מסויימים
מסויימת
מדוייק
מדוייקת
יצויין

+צורת הרבים של המילה "פרי" הנה "פרות", בפ"א צרויה. אין סיבה, גם לא לפי כללי
+הכתיב חסר הניקוד של האקדמיה, להוסיף יו"ד ולכתוב "פירות"!
+העובדה שצורת הרבים של המילה "פרה" גם היא "פרות" אכן מבלבלת, אך היא עדיין לא
+סיבה מספקת להוספת היו"ד שאינה במקומה.
פירות

+לפי כללי הכתיב חסר הניקוד ("כתיב מלא") של האקדמיה ללשון העברית, תנועת "o"
+שמקורה בחולם תיכתב בוי"ו. אולם זה לא המצב במקרה של קמץ קטן או חטף-קמץ - אז
+תיכתב וי"ו רק אם במילה הבסיסית היה חולם.
+לפיכך במילים שנכתבות בקמץ קטן או בחטף-קמץ בכל צורות המילה, אין להוסיף וי"ו.
+לדוגמה: "תכנית", "קרבן", "חכמה", "אנייה", "נכרי", וכן "קדקוד".
+יש לציין שלמרות שכלל זה נתקבל ע"י האקדמיה, הוא אינו מקובל על מקצת הבלשנים,
+שמעדיפים היו לסמן וי"ו בכל מקום בו נהגית תנועה "o", כולל הקמץ הקטן וחטף הקמץ.
תוכנות
תוכנית
תוכניות
תוכניתו
קורבן
קורבנות
קדקד
קודקוד
אונייה
אוניות
אוניית
אופנה
אופנת
אופנתי
אופנות
עוצמה
עוצמת
עוגמה
עוגמת
עוגמות
חוכמה
יוזמה
אובדן
נוכרי
נוכרייה
נוכרית
נוכריים
נוכריות

+"מילון ההווה" (של שושנה בהט ומרדכי מישור) מציין שהמילה "אחזקה" איננה תקנית -
+המילה הנכונה היא "תחזוקה".
אחזקה
אחזקת
אחזקות

+כנראה התכוונת לכתוב "שוויון".
+הווי"ו במילה "שוויון" באה בשווא נח, ולכן לפי כללי הכתיב חסר-הניקוד של האקדמיה
+לא נוספת יו"ד לציון התנועה. הוי"ו עצמה מוכפלת מכיוון שמדובר בווי"ו עיצורית
+(נבטאת כעיצור).
שיוויון
שיויון
שויון

+הביטוי "לחלופין", במשמעות "כהצעה אחרת אם ייפסל הדבר שהוצע מקודם", נכתב כך,
+עם חטף-פתח בחי"ת, ולא חיריק (ולכן בוודאי ללא יוד נוספת אחרי החי"ת).
לחילופין
לחליפין

+המילה "אכסון" משמעותה אירוח, מתן מקום מגורים ארעי (כמו במילה "אכסניה").
+אם התכוונת להחסנה, שמירה במחסן, הרי רצית לכתוב "אחסון", בחי"ת.
אכסון
אכסונה
אכסונו

+לפי כללי הכתיב חסר הניקוד ("כתיב מלא") של האקדמיה ללשון העברית, בדרך כלל אין
+יו"ד נוספת לציון תנועת e, אלא במקרים מסוימים שאין זה המקום לפרטם. ישנם מספר
+מילים בהם נפוצה השגיאה להוסיף יו"ד בניגוד לכתיב התקני: מילים על-משקל ממד (ממד,
+מצר, מסב), ומילים על-משקל ברכה (ברכה, קדרה, שרפה).
מימד
מימדי
מימדים
מירב
מיחם
מיחמים
בריכה
בריכת
בריכות
קדירה
קדירת
שריפה
אסיפה
אסיפת
אבידה
אפילה
כרישה

+לפי כללי הכתיב חסר הניקוד ("כתיב מלא") של האקדמיה ללשון העברית, יש להוסיף יו"ד
+לציון צירי אם הצירי בא לפני אותיות הגרון במקום חיריק. לדוגמה: בירך, ליהנות,
+תיאור, חירום, אירוע, קירח.
תאור
קרור
ארוע
חרום
פרור
פרורים

+לפי כללי הכתיב חסר הניקוד ("כתיב מלא") של האקדמיה ללשון העברית, בדרך כלל אין
+יו"ד נוספת לציון תנועת e. אבל, אחד המקרים בהם האקדמיה דווקא קבעה שיש להשתמש
+ביו"ד לציון ניקוד הסגול, הוא בשמות על-משקל היכר (היכר, היתר, הישג, ...) וכן
+בשמות הנגזרים מאלו בתוספת סופית, כגון היכרות (וכן הישגיות, היקפי, וכו').
הכרות
הכרויות
השגיות

+האקדמיה ללשון העברית החליטה שאת המילה "מיד" יש לכתוב כך, ללא יו"ד נוספת גם
+בכתיב החסר הניקוד. מכאן (שוב לפי כללי האקדמיה) גם המילים הנובעות ממנה, כמו
+מידי, מידיים או מידיות, יש לכתוב כך. כך, למשל, משמעות המילה "מיידי" היא זורקי-
+(סמיכות של מיידה), ולא ללא-עיכוב שצריך להכתב "מידי". בדומה, המילה "מידיים" היא
+צורת הריבוי של מיד, ואילו "מיידים" היא צורת הריבוי של מיידה. המילה "מיידיים"
+היא סתם שגיאת כתיב.
מיידיים
מיידיות

+לדעת האקדמיה ללשון העברית, אם-הקריאה אל"ף איננה מציין אמין של תנועת "a", ולכן
+אין להוסיפה לתעתיק מילים לועזיות, פרט למילים ערביות בהן יש אליף במקור.
+לכן, לדוגמה, יש לכתוב פרק, קלסי, שיקגו, ולא פארק, קלאסי, שיקאגו.
+אגב, מקצת הבלשנים, ובהם יצחק אבינרי, התנגדו לנוהג זה של האקדמיה.
פארק
פארקים
פארקי
שיקאגו
קלאסי
קלאסית
קלאסיות
קלאסיים
סאטירה
פיראטיות
נפאל
נפאלי
סלולארי
פאניקה

+המילה "תוככי" אולי נשמעת תחליף ספרותי יפה למילה "תוך", אך למעשה, לפי "מילון
+ההווה", היא נחשבת ללא תקנית.
תוככי

+מילים המסתיימות בצליל "iya", כלומר חיריק-יו"ד-ה"א, יקבלו לפי כללי הכתיב חסר-
+הניקוד את הסיומת "ייה". לדוגמה, חזייה, עירייה, שנייה. ישנן מילים שאכן מנוקדות
+בחיריק לפני "יה" אך הציבור אינו מודע לכך, לדוגמה: עגבנייה, לחמנייה, חמנייה.
+למרבה הצער ישנם גם מקרים הפוכים, בהם האות שלפני הסיומת "יה" מנוקדת בשווא
+(ולכן אין לכפול את היו"ד) אך הרוב שוגים ומבטאים חיריק ובטעות גם כותבים "ייה".
+לדוגמה, יש לכתוב: סוגיה, חוליה, קושיה, כנופיה (יש לקרוא מילים אלו על משקל
+"חולצה"), וכן נדוניה, קנוניה, טרוניה
עגבניה
לחמניה
צרכניה
חמניה
אוכלוסיה
עיריה
זכיה
מרכזיה
סוגייה
חולייה
קושייה
כנופייה
נדונייה
קנונייה
טרונייה
ערבובייה

+"מילון ההווה" של שושנה בהט ומרדכי מישור, מסביר שהמילה "פרשייה" אינה תקנית,
+ויש לכתוב "פרשה". השיבוש "פרשייה" נוצר כנראה מהמילה "פרשיות", אחת מצורות
+הריבוי התקניות של "פרשה".
פרשייה
פרשיית

+"פתלתול" הוא תואר המציין עקום, מתפתל (הוי"ו האחרונה באה בכתיב חסר-הניקוד
+במקום חולם חסר). צורת הנקבה היא "פתלתולה" (הוי"ו נוספה לציון קיבוץ).
+"פתלתל" הוא שיבוש מאוד נפוץ, אבל לא מוכר על ידי מילון אבן-שושן או מילון ההווה.
+במילון רב-מילים, הוא מוכר כ"צורה חלופית של פתלתול".
פתלתל
פתלתלה
פתלתלים
פתלתלות

+"אוגדן", לציון השם העברי של תיק ניירות, נחשב ל"לא תקני" (מילון ההווה) או
+לשפת דיבור (רב-מילים). המילה התקנית היא "עוקדן".
+אוגדן
+אוגדנים
+אוגדני

+ההיגוי והכתיבה "גניקולוג" הם שיבוש. הנכון הוא "גינקולוג".
גניקולוג
גניקולוגית
גניקולוגי

+ההיגוי והכתיבה "מקח" (בסגול) הם שיבוש. הנכון הוא "מיקח" (חיריק חסר), שהוא
+בעצם קיצור מיקראי של "מלקח", כלומר לקיחה.
מקח

+הנטייה של מילת היחס "אודות" לגוף שלישי רבים (הם) היא "אודותיהם", ולא "אודותם".
+זה כמו שהנטייה לגוף שלישי יחיד (הוא) היא אודותיו, ולא אודותו - הנטייה נראית
+כאילו "אודות" היה שם עצם ברבים - ולא כמו נטייה של שם עצם ביחיד.
+אגב, יש לשים לב שהשימוש במילה "אודות" ללא "על" לפניה נחשב ללא תקני. יש לכתוב
+"על אודות", "על אודותיהם", וכד'.
אודותם

+האקדמיה ללשון העברית החליטה שבמילים ממוצא יווני שנתגלגלו לעברית מלשונות אירופה
+ונוהגים להגות בהן את ההגה [z] יכתבו בזי"ן. לדוגמה: פיזיקה, פיזיותרפיה, מוזאון.
+למרות החלטת האקדמיה, השימוש במילים כמו מוסיקה ופיסיקה עדיין נפוץ מאוד.
מוסיקה
מוסיקאי
מוסיקאית
מוסיקאים
מוסיקאיות
מוסיקלי
מוסיקלית
מוסיקליים
מוסיקליות
מוסיאון
מוסאון
פיסי
פיסיקה
פיסיקאי
פיסיקאית
פיסיקאים
פיסיקאיות
פיסיקלי
פיסיקלית
פיסיקליים
פיסיקליות
פיסיולוג
פיסיולוגית
פיסיולוגים
פיסיולוגיות
פיסיולוגי
פיסיולוגיים
פיסיותרפיה
פיסיותרפיסט
פיסיותרפיסטית
פיסיותרפיסטים
פיסיותרפיסטיות

+האקדמיה ללשון העברית החליטה שבשמות ממוצא ארמי שמשמשים בצורת נקבה יכתבו בה"א,
+לא אל"ף, בסופם. לדוגמה: דוגמה, נוסחה, רישה, ולא דוגמא, נוסחא, רישא.
+צורת הרבים יכולה להיכתב עם "אות", כגון "דוגמאות", איך אין זה גורר שניתן
+להשתמש בצורת היחיד הלא-תקנית "דוגמא".
+למרות החלטת האקדמיה, השימוש בצורות היחיד כמו דוגמא ושאילתא עדיין נפוץ מאוד.
דוגמא
נוסחא
רישא
סיפא
שאילתא

+האקדמיה ללשון העברית החליטה שבמילים לועזיות שיש בהן רצף העיצורים ks יכתבו
+בעברית באותיות "קס" (ולא "כס"). לדוגמה: טקסט, אקסיומה, מקסימום, טקסטיל.
+יוצא מכלל זה השם אלכסנדר שכבר נתקבע כתיבו. גם המילה טקס נכתבת בקו"ף.
טכסט
אכסיומה
אכסיומות
אכסיומת
אכסיומתי
אכסיומטי
מכסימום
טכסטיל
טכס
אלקסנדר